פריסת הגדרות פרוקסי של Firefox באמצעות policies.json

עבור התקנת Firefox שאתם מנהלים, הציבו את תצורת הפרוקסי במדיניות הארגונית שלה במקום לאתר פרופיל משתמש ולערוך העדפות שנוצרו. המדיניות Proxy מבטאת ישירות את המצב הרצוי.

פרוקסי HTTP קבוע המשמש ליעדי HTTP ו-HTTPS יכול להיות מוגדר כך:

{
  "policies": {
    "Proxy": {
      "Mode": "manual",
      "Locked": true,
      "HTTPProxy": "proxy.example:8080",
      "UseHTTPProxyForAllProtocols": true
    }
  }
}

שמרו JSON תקין בקידוד UTF-8 בשם policies.json. שם המארח והפורט מזהים את נקודת הקצה של הפרוקסי. דוגמה זו אינה מגדירה SOCKS ואינה מספקת פרטי אימות.

הציבו את המדיניות לצד ההתקנה

בהתקנת Windows רגילה, צרו ספרייה distribution לצד קובץ ההפעלה של Firefox והניחו שם את הקובץ. ב-macOS המיקום המתאים הוא Firefox.app/Contents/Resources/distribution. ב-Linux השתמשו בספרייה distribution של ההתקנה או במיקום מדיניות המערכת הנתמך /etc/firefox/policies. לחבילות מסוג sandbox יכול להיות נתיב מדיניות שונה.

הפעילו מחדש את Firefox, ואז פתחו את about:policies כדי לבחון את המדיניות הפעילות ואת כל שגיאה. ודאו שהדפדפן שהפעלתם מחדש שייך להתקנה שבה הונח הקובץ. להתקנה שנייה יכולה להיות ספריית מדיניות אחרת.

בחרו את המצב לפני הוספת נקודות קצה

manual מתאים לנקודת הקצה הקבועה שלעיל. כדי לפעול לפי הגדרות מערכת ההפעלה, השתמשו ב-"Mode": "system". עבור כתובת PAC מוכרת, השתמשו ב-"Mode": "autoConfig" עם AutoConfigURL. גילוי אוטומטי הוא המצב הנפרד autoDetect.

השאירו רק את השדות שהמצב שנבחר דורש. כתובת PAC שייכת ל-AutoConfigURL; היא אינה שם מארח של פרוקסי HTTP. אם המדיניות זקוקה לחריגים ישירים, הגדירו את הערך Passthrough שלה במכוון במקום להוסיף כדרך קבע עקיפה מקומית רחבה.

Locked: true הופך זאת להגדרת דפדפן כפויה. Mozilla מציינת ששינויים קיימים של המשתמש יכולים להיכנס לתוקף כאשר המדיניות אינה נעולה, ולכן לברירת מחדל לא נעולה ולמסלול מחייב יש תוצאות שונות. בחרו את זה שהפריסה באמת דורשת.

אם מדיניות הקבוצה של Windows כבר מנהלת את Firefox, תחזקו את הפרוקסי דרך מקור המדיניות המבוסס הזה. קובץ JSON מועיל רק כאשר הדפדפן מקבל אותו כמקור התצורה הרלוונטי.