QGIS משתמש בפרוקסי, אבל תוסף מבוסס Requests לא
עקבו אחר הפיצול בין תצורת הרשת של QGIS ללקוח Python Requests העצמאי של תוסף.
שכבת מפה נטענת דרך פרוקסי המשרד, בעוד קריאת ה-API של תוסף נכשלת. שתי הפעולות פועלות בתוך QGIS, אך הן עשויות להשתמש בלקוחות HTTP שונים.
QGIS חושף את QgsNetworkAccessManager לפעולות רשת. הוא מעביר את תצורת הרשת של QGIS לבקשות הנעשות דרך מנהל זה. תוסף Python שמייבא את Requests יוצר לקוח אחר עם התנהגות פרוקסי ואימות משלו.
בחרו את התצורה שברצונכם לשתף
עבור תוסף שנועד לפעול לפי העדפות הרשת של QGIS של המשתמש, שימוש במנהל הרשת של QGIS מונע בנייה מחדש של העדפות אלו באופן עצמאי. בדקו את ה-API המתאים לגרסת QGIS שאתם תומכים בה, כולל התנהגותו האסינכרונית ושילוב האימות.
אם Requests נדרש מסיבה אחרת, הגדירו אותו במכוון. מילון הפרוקסי שלו וטיפול בסביבה פועלים לפי התיעוד של Requests. פרוקסי שנבחר בהגדרות של QGIS אינו הגדרת סשן של Requests באופן אוטומטי.
היו מדויקים לגבי ההיקף כשאתם מנסים דוגמאות Qt מפורום. הגדרת פרוקסי של יישום Qt משפיעה על תקשורת הרשת של Qt. היא אינה מוכיחה ש-Requests, שמשתמש במימוש רשת אחר, שינה את המסלול שלו.
השוו את אותו יעד
השתמשו בכתובת ה-URL של התוסף הכושל בעת השוואת התנהגות. לשירות מפות ול-API לא קשור עשויים להיות כללי עקיפה, הרשאות פרוקסי או שרשראות תעודות שונים. בקשת מפה מוצלחת מוכיחה רק שהמסלול שלה עצמו עובד.
תעדו את שם לקוח ה-HTTP, את מארח היעד, אם התבקש אימות פרוקסי, ואת שלב השגיאה בפועל. הסירו סיסמאות מיומני התוסף. ההשוואה הקטנה הזו בדרך כלל אומרת לכם אם לתקן את שילוב הרשת של QGIS או את לקוח ה-Python העצמאי, בלי לאפס העדפות פרוקסי שכבר עובדות עבור המשתמש.