המוריד הוא הבעלים של הפרוקסי בקלט FFmpeg בצינור

כאשר FFmpeg קורא מ-pipe:0, פרוטוקול הקלט שלו הוא צינור. אם curl הוריד את המדיה, curl פתח את חיבור הרשת ועליו לקבל את תצורת הפרוקסי.

עבור קלט MPEG-TS רציף, צינור Bash יכול להיראות כך:

set -o pipefail
curl --fail --silent --show-error \
  --proxy http://proxy.example.net:8080 --noproxy "" \
  'https://media.example.net/stream.ts' |
  ffmpeg -i pipe:0 -c copy output.ts

להורדה מורשית של מדיה ציבורית, רשימת פרוקסי ה-HTTP מספקת מועמדים לכתובת ה-URL של הפרוקסי של curl. רשימת העקיפה הריקה גורמת לבקשת curl הזו להשתמש במתווך שנבחר. pipefail גם שומר על כשל הורדה במעלה הזרם בסטטוס היציאה של הצינור.

האפשרות http_proxy של FFmpeg שייכת לקלטי רשת HTTP נתמכים. היא אינה יכולה להגדיר תוכנית אחרת רק מפני שהפלט של אותה תוכנית מועבר בצינור אל FFmpeg.

אם FFmpeg אמור לבצע את ההורדה, תנו לו את כתובת ה-URL של המדיה ישירות והשתמשו באפשרויות שנתמכות בפרוטוקול ובבנייה שנבחרו. עבור קלט HTTP, שימו את אפשרות הפרוקסי של FFmpeg לפני הקלט הזה. לצינור גם אין חיפוש רגיל בקובץ, לכן שמרו על דרישות התבנית של זרימת העבודה הקיימת כאשר עוברים בין כתובת URL לקלט בצינור.