כדי לשמור כמה כתובות URL של פרוקסי ב‑JSON, השתמשו במערך:

[
  "http://192.0.2.10:8080",
  "http://192.0.2.20:3128",
  "http://192.0.2.30:8080"
]

כל פריט הוא נקודת קצה אחת, כולל הפרוטוקול שלה. עבור מאגר של מועמדים ציבוריים ב‑HTTP, רשימת פרוקסי HTTP מספקת כתובות לעיצוב ככתובות URL אלה. סריאליזציה של רשימת Python באמצעות json.dumps יוצרת מבנה זה באופן טבעי.

חזרה על שם האיבר http כמה פעמים באובייקט אחד אינה אמינה. הנחיות התפעוליות של JSON דורשות שמות ייחודיים, ומפענח ברירת המחדל של Python שומר את הערך האחרון של שם חוזר. מפענח אחר עשוי להתנהג אחרת; אין לצפות שאף אחד מהם יפרש מפתחות חוזרים כמאגר פרוקסי.

המערך השמור הוא תבנית מאגר, לא הארגומנט proxies של קריאת Requests אחת. בחרו נקודת קצה, ואז בנו את מפת סכימת היעד שהבקשה הזו צריכה. האחסון יכול לשמר כל מועמד בלי להעמיד פנים שלקוח ה‑HTTP מקבל רשימה במקום שבו הוא מצפה לכתובת פרוקסי אחת.

מאמרים קשורים