הרשאת פרוקסי קדמי ב-Apache: Require ו-AuthMerging
עקבו אחר הרשאת הפרוקסי הגלובלית וזו של המארח הווירטואלי דרך כללי מיזוג המדורים של Apache, במקום להתייחס ל-proxy.conf כשכבת מדיניות נפרדת.
כלל ב-proxy.conf אינו סוג מיוחד של כלל. Apache קורא את התצורה הכלולה אל תוך עץ התצורה שלו; המדור הגלובלי, ה-VirtualHost או המדור המתאים שעוטף אותו קובעים כיצד ההוראה משתתפת.
התחילו במאזין ובמארח הווירטואלי שמשרתים את בקשת הפרוקסי הקדמי. לאחר מכן אספו את מדורי ה-Proxy המתאימים מההקשר הזה ומהתצורה הראשית. סדר עיבוד המדורים הוא שקובע, ולא רק איזה קובץ נערך אחרון.
הרשאה אינה תמיד מצטברת
עם התנהגות ברירת המחדל AuthMerging Off, ההרשאה עוברת בירושה עד שמדור מאוחר ורלוונטי מספק לוגיקת הרשאה משלו. הלוגיקה החדשה יכולה להחליף את הדרישות הקודמות במקום להוסיף הגבלה נוספת.
| הגדרה | שילוב עם מדור ההרשאה הקודם הקרוב ביותר |
|---|---|
| Off | הרשאה חדשה יכולה לעקוף לוגיקה שעברה בירושה |
| And | שתי הקבוצות חייבות להרשות |
| Or | כל אחת מהקבוצות רשאית להרשות |
AuthMerging עצמו מקומי למדור שמכיל אותו. אל תניחו שהגדרת And פעם אחת משנה כל מדור מאוחר יותר.
שמרו על המדיניות המיועדת מפורשת ככל האפשר. שתי שורות Require בלי מיכל הרשאה עוטף הן חלופות מרומזות, לכן כלל IP בתוספת valid-user אינו אוטומטית „IP ומשתמש”. השתמשו ב-RequireAll כששני התנאים שייכים לאותה החלטה.
עברו על התצורה המתאימה המלאה לפני שינוי חשבון פרוקסי או פתיחת גישה. לאחר מכן בדקו את המקרים המותרים והנדחים מול המאזין הפועל. בקשה עלולה להידחות—או להיות מותרת באופן בלתי צפוי—מפני שמדור אחר סיפק את ההרשאה האפקטיבית.