ה-SDK המקורי של WebView2 מספק את ממשק האפשרויות ומימוש מוכן. אם נראה ש-CoreWebView2EnvironmentOptions חסר, כללו את WebView2EnvironmentOptions.h יחד עם הכותרות שבהן משתמש המארח הקיים.

#include <wrl.h>
#include <WebView2.h>
#include <WebView2EnvironmentOptions.h>

auto options =
    Microsoft::WRL::Make<CoreWebView2EnvironmentOptions>();

HRESULT hr = options->put_AdditionalBrowserArguments(
    L"--proxy-server=http://proxy.example.net:8080");

לאחר טיפול ב-HRESULT שנכשל דרך נתיב השגיאות הרגיל של היישום, העבירו את האובייקט הזה כארגומנט השלישי ליצירת הסביבה:

hr = CreateCoreWebView2EnvironmentWithOptions(
    nullptr, userDataFolder, options.Get(), completionHandler.Get());

כאן userDataFolder ו-completionHandler הם ארגומנט התיקייה הקיים של המארח ומטפל השלמת הסביבה. המשיכו ליצור את הבקר מהסביבה שנמסרת למטפל הזה. עבור בקשות מותרות לאתרים ציבוריים, נקודת קצה מרשימת פרוקסי HTTP יכולה למלא את ארגומנט ההפעלה של פרוקסי HTTP.

put_AdditionalBrowserArguments מחליף את מחרוזת הארגומנטים הקודמת. כאשר המארח זקוק גם לדגלי דפדפן אחרים, בנו מחרוזת אחת מופרדת ברווחים שמכילה את כולם לפני יצירת הסביבה.

מאמרים קשורים