שמות משתמש עם דומיין בהרשאות פרוקסי

הבחינו בין שם חשבון אטום לבין ממשקי API עם שדות דומיין נפרדים, והימנעו משינוי זהות חשבון רק כדי לספק את תחביר ה-URL.

תשובה אחת אומרת להסיר את DOMAIN\. אחרת אומרת להוסיף אותו. שני השינויים עלולים להיות שגויים עבור הפרוקסי שלכם.

יש שתי שאלות: איזו זהות השירות מצפה לה, וכיצד ה-API הנבחר מייצג את הזהות הזו.

ממשקמה לקבוע
שדה שם חשבון יחידתחביר החשבון המדויק שהמפעיל מקבל
API של הרשאות עם שדה דומייןהאם יש לספק דומיין ושם משתמש בנפרד
רכיבי הרשאות בתוך URIכיצד יש לקודד את הערכים המיועדים עבור אותו מכיל

לדוגמה, .NET חושף בנאי NetworkCredential עם ארגומנטים נפרדים לשם משתמש, סיסמה ודומיין. הצבת דומיין בשני שדות ללא הבחנה אינה דרך ניידת להגדיר אימות משולב.

אימות Basic הוא מקרה אחר: השרת מפרש את טקסט החשבון שסופק לפי המדיניות שלו. הימצאות באותה רשת אינה מוכיחה שרכיב קידומת דומיין משתמעת. גם שם עם דומיין אינו אוטומטית פרוטוקול אימות אחר.

בריחת URL צריכה לשמור על החשבון המיועד ולא לשנות אותו. לוכסן אחורי במחרוזת של שפת המקור, לוכסן אחורי בשם חשבון והייצוג המקודד באחוזים שלו בתוך URI הם שכבות נפרדות.

קבלו מהמפעיל את צורת הזהות והסכימה המקובלות, ואז השתמשו בממשק ההרשאות המתאים. החלפה אקראית בין שם קצר, שם דומיין ושם דמוי דואר אלקטרוני יוצרת ראיות חלשות לגבי ה-407 המקורי.

מאמרים קשורים