בחרו את שיטת הכניסה לפרוקסי FTP שהשער שלכם מצפה לה
התאימו את שיחת USER, SITE או OPEN של שער FTP מקורי ללקוח שתומך בה, תוך שמירת חשבון השער נפרד מחשבון היעד.
“פרוקסי FTP” יכול לתאר שער שמדבר FTP בעצמו. התחברות אליו שונה מבקשת CONNECT מפרוקסי HTTP או מבקשה משרת SOCKS לפתוח יעד TCP.
השער זקוק למארח ולחשבון היעד, ולעיתים זקוק תחילה לכניסה משלו. מוצרים מבטאים את השיחה הזו בדרכים שונות:
| סידור | צורת פקודה אופיינית |
|---|---|
| היעד מקודד בשם משתמש | USER target-user@target-host |
| כניסה נפרדת לשער | USER/PASS של השער, ואחר כך כניסת היעד |
| פקודת יעד מפורשת | SITE target-host או OPEN target-host, ואחר כך הכניסה הנדרשת |
אלה משפחות של מוסכמות, לא רצף תקני אחד לשלוח לכל שער. בחרו את השיטה שתיעד המנהל ושאותה תומך הלקוח.
השאירו את שני החשבונות גלויים בהגדרה
סיסמת ה-FTP של היעד וסיסמת השער יכולות להיות שונות. חלק מהשערים משלבים אותן בייצוג USER/PASS אחד; אחרים דורשים החלפות נפרדות. הצבת כל הערכים במחרוזת אחת אינה יכולה לשחזר לקוח שחייב לשלוח פקודות נוספות.
זה מסביר גבול שימושי בקוד FtpWebRequest הישן. חיבור FTP רגיל לשער, עם שם משתמש ייעודי לשער, יכול להתאים לכמה סידורי USER/PASS. שער שדורש שיחת SITE או OPEN נפרדת זקוק ללקוח שתומך בפועל בזרימה הזו. המאפיין Proxy ב-WebRequest הוא שוב ממשק אחר.
WinSCP, למשל, חושף שיטות כניסה נפרדות לפרוקסי FTP במקום להתייחס לכל השערים כשדה מארח אחד. ערכי ההגדרה הגולמיים המספריים שלו שייכים ל-API המתועד שלו; השתמשו בשם השיטה ובשיחה המיועדת בעת סקירת תצורה.
לאחר הכניסה, העברת קבצים עדיין זקוקה לחיבור נתוני FTP ולמצב ה-TLS שנבחר. כניסה מוצלחת בערוץ הבקרה היא תחילת המסלול הזה, לא הוכחה שכל העברת נתונים כבר מותרת.