עבור יישום HTTPotion קיים, העבירו את נקודת הקצה אל תעבורת ה-ibrowse שלו:

response = HTTPotion.get(
  "http://www.example.com/",
  ibrowse: [proxy_host: ~c"proxy.example", proxy_port: 8080]
)

הליטרל ~c מספק charlist של Erlang עבור שם המארח של ה-proxy. הפורט הוא מספר שלם. נקודת קצה של HTTP מתוך רשימת ה-proxy של HTTP יכולה למלא את שני השדות האלה עבור הבקשה הציבורית המותרת שמוצגת, בלי להוסיף חשבון proxy. ה-README של HTTPotion מציין שאפשרויות ibrowse משתמשות בדרך כלל ב-charlist ולא במחרוזות בינאריות רגילות של Elixir.

כתובת ה-URL החיצונית נשארת היעד. רשימת מילות המפתח המקוננת של ibrowse היא מסירת אפשרויות התעבורה; היא אינה כותרת HTTP ואינה פרמטר שאילתה.

טפלו ב-Response או ב-ErrorResponse שהפונקציה מחזירה דרך הזרימה הרגילה של היישום. השיטה בלי סימן הקריאה יכולה להחזיר אובייקט שגיאה, ואילו get! זורקת חריגה כשהפעולה נכשלת.

זהו מסמך תחזוקה ל-HTotion, שהיצרן שלו מסמן כמיושן. HTTPoison היא ספרייה אחרת עם ממשק תעבורה אחר; ארגומנט ה-proxy שלה אינו אותה אפשרות רק מפני שהשמות דומים.

מאמרים קשורים