תנו לבקשת ibrowse את אפשרויות הפרוקסי שלה

עבור יישום שכבר משתמש ב-ibrowse, הפרוקסי הקדמי שייך לאפשרויות הבקשה:

Options = [{proxy_host, "proxy.example"},
           {proxy_port, 8080}],
ibrowse:send_req("http://www.example.com/", [], get, [],
                 Options, 5000).

דוגמה זו מניחה שיישום ה-ibrowse כבר הופעל. הארגומנט השישי מספק את פסק הזמן של הבקשה באלפיות שנייה. כתובת ה-URL של הבקשה מזהה את היעד; proxy_host ו-proxy_port מזהים את המתווך. החליפו את מציין המקום במועמד לא מאומת מרשימת פרוקסי ה-HTTP כשאתם בודקים את כתובת ה-HTTP הציבורית הזו.

אפשרויות האימות המתועדות הן proxy_user ו-proxy_password. הוסיפו אותן כשהפרוקסי דורש את החשבון הזה, במקום להשתמש בהתחברות של היעד עצמו כאל אישור הניתן להחלפה.

תוצאה סינכרונית יכולה להיות {ok, Status, Headers, Body} או טאפל שגיאה. בדקו את Status וגם את תגית הטאפל. הפניה מחדש של HTTP או תגובת שגיאה של פרוקסי יכולות להגיע בהצלחה ברמת התעבורה בלי להיות העמוד שהיישום ציפה לו.

הקטע הזה עוקב אחר ממשק אפשרויות פרוקסי ה-HTTP המתועד. הוא אינו מגדיר את לקוחות ה-HTTP האחרים של Erlang ואינו מבסס תמיכה בכל סכימת אימות פרוקסי. שמרו את המסלול ואת טיפול התוצאה לצד הבקשה כדי שהקוד הקורא יוכל להסביר איזה נקודת קצה ניסה ואיזו תגובה קיבל.