הגדרת ה-proxy של npm לא מנתבת את כל מה ש-npm start מפעיל
npm מגדיר את העברות החבילה שלו עצמו. היישום שמופעל על ידי סקריפט עדיין זקוק ללקוח HTTP שתומך ב-proxy היוצא המיועד.
npm install עובד דרך ה-proxy. npm start מפעיל את היישום, ובקשת ה-API שלו יוצאת ישירות. לא בהכרח npm שכחה את ההגדרה.
מנהל החבילות ביצע את הבקשה הראשונה. היישום שלך מבצע את השנייה. ערך proxy בהגדרות npm הוא נתון לצרכנים שקוראים אותו, לא מנהרה שמונחת מתחת לכל תהליך בן.
בדוק את לקוח ה-HTTP של היישום ואת ממשק ה-proxy שהוא תומך בו. ייתכן שהוא קורא משתני סביבה תקניים, דורש agent או dispatcher מפורש, או משתמש בהגדרה מתועדת אחרת. אל תניח שמשתנה דומה ל-npm_config_proxy מזוהה אוטומטית.
הפרד גם את ה-proxy היוצא מתכונת העברת ה-API של שרת פיתוח. להגדרה שמעבירה בקשות דפדפן משרת פיתוח ל-backend יש תפקיד אחר; היא אינה אוטומטית יציאת הרשת לכל בקשה שהיישום שלך מבצע.
לשם השוואה שימושית, ציין את הבקשה שמצליחה ואת התהליך שמבצע את הבקשה שנכשלת. לאחר מכן הגדר את האחרון בכוונה. יישום שמשתמש ב-fetch של Undici יכול לעקוב אחרי תצורת ה-dispatcher מסוג ProxyAgent, עם מהדורת חבילה תואמת לסביבת הריצה Node שלו. שינוי נקודת הקצה של ה-registry ב-npm או התקנה חוזרת של היישום אינה מספקת בעצמה את המסלול החסר הזה.