לכל קריאת חוזרת של אימות HTTP, קבלו את החלטת פרטי הגישה בסדר הזה:

  1. ודאו שהמבקש הוא הפרוקסי ולא שרת היעד.
  2. התאימו את המארח והפורט המבקשים לרשומת פרוקסי מאושרת.
  3. החזירו את החשבון של אותה רשומה, או בלי פרטי גישה לאתגר שאינו תואם.

שם משתמש/סיסמה יחיד ללא תנאי אינו יכול לבטא את החשבונות של שני פרוקסים ועלול להדליף אותם לנמען אחר.

העדיפו Authenticator המחובר ללקוח בעת שימוש בבונה לקוח ה-HTTP של Java. Authenticator ברירת מחדל של JVM משפיע גם על קוד אחר שמשתתף.

הגדירו כל מיפוי כינוי מארח במכוון במקום לקבל שמות שרירותיים. זהו דפוס HTTP; SOCKS יכול להשתמש בנתיב מימוש אחר אפילו בשם מארח דומה.

לצורכי אבחון, רשמו את סוג האתגר ואת מזהה החשבון התואם בלי הסוד שלו. זה מסביר את החלטת ההיקף בלי לתעד סיסמאות.

מאמרים קשורים