הגדרת פרוקסי SOCKS ידני של GNOME באמצעות gsettings

עבור שירות SOCKS שכבר מאזין בכתובת 127.0.0.1:1080,‏ GNOME זקוק גם לנקודת הקצה וגם למצב פרוקסי ידני. הריצו את ההגדרות האלה בתור משתמש שולחן העבודה שהאפליקציות שלו אמורות להשתמש בהן.

שמרו את הערכים הקודמים

קראו ורשמו את המצב הנוכחי, המארח והפורט של SOCKS לפני שתשנו אותם:

gsettings get org.gnome.system.proxy mode
gsettings get org.gnome.system.proxy.socks host
gsettings get org.gnome.system.proxy.socks port

הגדירו את נקודת הקצה ובחרו אותה

gsettings set org.gnome.system.proxy.socks host '127.0.0.1'
gsettings set org.gnome.system.proxy.socks port 1080
gsettings set org.gnome.system.proxy mode 'manual' 

השתמשו בכתובת ובפורט ההאזנה האמיתיים אם הם שונים. הפקודות האלה מגדירות לקוחות; הן אינן מפעילות את שרת SOCKS. חזרו על פקודות הקריאה כדי לאמת את הערכים השמורים, ואז שלחו בקשה חדשה באפליקציה שפועלת לפי הגדרות הפרוקסי של GNOME.

אם הדפדפן עדיין משתמש ב-HTTP

SOCKS הוא ברירת המחדל עבור פרוטוקולים ללא פרוקסי ייעודי. בדקו את הרשומות הספציפיות לפרוטוקול:

gsettings get org.gnome.system.proxy.http host
gsettings get org.gnome.system.proxy.http port
gsettings get org.gnome.system.proxy.https host
gsettings get org.gnome.system.proxy.https port
gsettings get org.gnome.system.proxy.ftp host
gsettings get org.gnome.system.proxy.ftp port

רשומת HTTP, HTTPS או FTP יכולה לקבל קדימות בתעבורה שלה. HTTP יכול גם לשרת HTTPS כשלא הוגדרה נקודת קצה נפרדת ל-HTTPS. שמרו על עקיפות מכוונות; שנו רשומה מיושנת רק אם המדיניות המיועדת לתעבורה הזו היא SOCKS.

שחזרו את מדיניות שולחן העבודה

החזירו את המארח והפורט השמורים של SOCKS ואת המצב הקודם. אם המצב המקורי היה none, בחירה ב-none מבטלת את השימוש בפרוקסי בשולחן העבודה תוך שמירת ערכי נקודת הקצה. auto משתמש בכתובת ה-URL שהוגדרה למדיניות אוטומטית; manual בוחר בנקודות קצה שמורות.

בדקו את התוצאה באפליקציה שבה אתם מתכוונים להשתמש. תוכנית עם פרוקסי או תצורת סביבה משלה יכולה לבחור מסלול אחר.