WebSocket 1006 לא אומר איזו חוליה נשברה
קראו סגירה לא תקינה של WebSocket כהיעדר ראיה ל-Close handshake, ואז קבעו אם הגדרת ה-proxy נכשלה או שהפעלה קיימת נכשלה.
קוד 1006 של WebSocket מדווח על סגירה לא תקינה בלי מסגרת ה-Close הצפויה. הקוד שמור: נקודת קצה אינה רשאית לשלוח 1006 כסטטוס במסגרת Close של WebSocket. לראות אותו באירוע API אינו הודעת שרת שמזהה את ה-proxy כגורם.
אם החיבור מעולם לא נפתח
עקבו אחרי ההגדרה לפי הסדר: חיבור ל-proxy, משא ומתן עם ה-proxy, TLS של היעד עבור WSS, ואז לחיצת היד של פתיחת WebSocket. אתגר proxy או דחיית מנהרה יכולים לעצור את הרצף לפני שלב ה-WebSocket.
אם הוא נפתח והעביר הודעות
תעדו את משך השימוש ואת מה שקרה לפני הסגירה. שיבוש בתעבורה, כיבוי היישום ומדיניות של מתווך יכולים להשאיר את המקבל בלי חילופי סגירה נקיים.
שמרו את נקודת הקצה, מזהה ההפעלה, הפעילות האחרונה והאם נצפתה מסגרת Close רגילה. השוו את שגיאות הרשת של הדפדפן או הספרייה ליומני היעד שאתם שולטים בהם. קוד האירוע לבדו אינו יכול לזהות את ספק האינטרנט, מפעיל ה-proxy או שרת היישום כמקור.
עמוד HTTPS רגיל דרך אותו proxy בודק חילוף קצר, לא את חיי ההפעלה הזו. שמרו על יציבות מצב הדפדפן וקוד היישום בעת שינוי המסלול; אחרת קשה לפרש ניסיון חוזר מוצלח.
תקנו את הגבול שהראיות תומכות בו. אימות proxy, אמון TLS והתחברות מחדש של היישום הם משימות נפרדות, והגדלת כל פסק זמן לא תגרום ל-1006 לזהות אחת מהן.