הפנו את Postfix אל ממסר דואר, לא אל פרוקסי האינטרנט

relayhost = proxy.example.net:3128 נראה סביר עד ששני הקצוות מתחילים לדבר. Postfix מצפה לעמית SMTP. פרוקסי אינטרנט על 3128 מצפה לבקשת פרוקסי HTTP. אף אחד מהם לא מקבל את השיחה שהוא חיכה לה.

אם הרשת מספקת ממסר דואר מאושר, הגדירו במקום זאת את שירות ה‑SMTP הזה. הצורה האופיינית היא:

relayhost = [smtp-relay.example.net]:587

שם המארח והפורט הם דוגמאות. הסוגריים המרובעים מבטלים את חיפוש ה‑MX עבור שם הממסר הזה. הם אינם מוסיפים HTTP CONNECT, TLS או אימות. הגדירו בנפרד את הגדרות ה‑submission, SASL וה‑TLS הנדרשות על ידי הממסר.

שני החשבונות יכולים גם להיות שונים. סיסמה שהפרוקסי מקבל אינה אוטומטית אישור לשליחת דואר, והממסר עדיין יכול לדחות שולח לאחר קבלת החיבור.

מה אם המסלול המאושר היחיד הוא מנהרה?

פרוקסי HTTP יכול להעביר SMTP דרך CONNECT כשהוא מתיר את היעד ואת הפורט. זה לא גורם ללקוח SMTP כלשהו ליצור CONNECT. לכלי כמו curl יש אפשרות מפורשת של מנהרת פרוקסי; הגדרת relayhost ב‑Postfix היא ממשק אחר.

העברת SSH קבועה או מתאם תעבורה מקומי ייעודי יכולים לחשוף שירות SMTP מאושר אחד כנקודת קצה TCP מקומית. בתכנון כזה Postfix מדבר SMTP עם נקודת הקצה, והמתאם מספק את התעבורה האחרת. שמרו עליו מוגבל ושמרו על זהות ה‑TLS של שרת הדואר המיועד: שינוי כתובת החיבור ל‑loopback יכול להשפיע על מדיניות תעודות מבוססת שם.

העדיפו את ממסר הדואר כאשר זה השירות שספק הרשת מציע. הוא נותן לתור, למדיניות השולח ולשגיאות המסירה בית שמבין SMTP. הגדרת פרוקסי אינטרנט בלבד אינה מספקת אף אחד מתפקידי הדואר הללו.