כתובות IP יוצאות קבועות לקריאות API של Heroku עם Proximo
השתמשו באינטגרציית Proximo קיימת לרשימת כתובות ה-IP היוצאות המורשות, בעוד הכניסה לאפליקציה נשארת בנתיב האינטרנט של Heroku.
API של שותף עשוי לדרוש שהבקשות יגיעו מכתובת IP מקור מוכרת, בעוד אפליקציית Heroku שקוראת לו פועלת על dynos משתנים. אינטגרציית Proximo קיימת מספקת נתיב יציאה דרך כתובת סטטית שהוקצתה.
dyno’s API client → Proximo gateway → partner API
assigned source IPכתובת היציאה שהוקצתה היא זו שצריכה להיכלל ברשימת המקורות המורשים של השותף. PROXIMO_URL מזהה את נקודת הקצה של ה-proxy ואת פרטי הכניסה שהאפליקציה משתמשת בהם כדי להיכנס לנתיב הזה; זה אינו כתובת האתר הציבורית של האפליקציה.
החילו את הנתיב על התהליך שמבצע את הקריאה
תהליך אינטרנט ועובד רקע יכולים לבצע בקשות API נפרדות. הגדירו כל צרכן נדרש דרך אינטגרציית ה-proxy הנתמכת שלו. ניתוב של תהליך אחד אינו מוכיח שכל תהליך אחר משתמש בשער.
עבור אפליקציית JVM, השתמשו בתצורת לקוח HTTP או SOCKS מקורית מתאימה ובמנגנון האימות הנתמך של הספק. אל תסיקו תאימות ל-Java מדוגמת wrapper שנכתבה עבור סביבת ריצה אחרת.
שמרו את הבקשות הנכנסות בנתיב האפליקציה
התיעוד של Proximo ל-Heroku אומר במפורש שהוא אינו מספק גישה נכנסת לאפליקציה. לקוחות שמגיעים לאפליקציית האינטרנט עדיין משתמשים בשם המארח המוגדר של Heroku ובניתוב שלו.
השתמשו בכתובת ה-URL של האפליקציה כדי לבדוק גישת אינטרנט נכנסת. השתמשו בראיות מהבקשות שהשותף קיבל כדי לבדוק את כתובת המקור היוצאת. ציפייה שכתובת ה-IP הסטטית של ה-proxy תשרת את האפליקציה מאחדת את שני הכיוונים הללו לתכונה ששירות היציאה אינו מספק.