לקוח CXF SOAP יכול לשאת את תצורת ה-proxy על ה-HTTP conduit. מדיניות הלקוח בוחרת את נקודת הקצה, ואילו proxyAuthorization מספק את חשבון המתווך:

<http-conf:conduit name="{urn:reports}ReportsPort.http-conduit">
  <http-conf:proxyAuthorization>
    <sec:UserName>PROXY_USER</sec:UserName>
    <sec:Password>PROXY_PASSWORD</sec:Password>
    <sec:AuthorizationType>Basic</sec:AuthorizationType>
  </http-conf:proxyAuthorization>
  <http-conf:client ProxyServer="proxy.example" ProxyServerPort="8080" />
</http-conf:conduit>

קטע זה מניח שתצורת ה-CXF הקיימת מצהירה על מרחבי השמות של HTTP-conduit ושל אבטחה. החליפו את ה-QName של הפורט בדוגמה בפורט הלקוח המוגדר; בלוק תקין שמחובר ל-conduit אחר אינו יכול להשפיע על הקריאה הזו.

המארח והפורט המספרי מתארים את ה-proxy הקדמי. בלוק proxyAuthorization הוא הגדרת חשבון ה-proxy הייחודית של הסכימה. ל-CXF יש גם אלמנט authorization עבור פרטי הכניסה של היעד. חשבון ה-proxy וחשבון היעד נשארים נפרדים.

סוג Basic המוצג חייב להתאים לסכימה שה-proxy מקבל ושאליה ה-transport שנבחר ב-CXF יכול להשתמש. לאחר טעינת ה-conduit המתאים, פעולות הנשלחות דרכו מקבלות את מדיניות הלקוח ואת תצורת החשבון הללו.

מאמרים קשורים