ב-API התצורה של RestSharp v114.1, פרוקסי רשת מפורש הוא אפשרות של הלקוח:

var options = new RestClientOptions("https://api.example.com")
{
    Proxy = new WebProxy("http://proxy.example:8080")
};
using var client = new RestClient(options);

קטע זה משתמש ב-RestSharp וב-System.Net. כתובת הבסיס מכנה את ה-API; כתובת WebProxy מכנה את המתווך. בסביבת הרצה נתמכת, בדיקת API ציבורית מורשית ללא אימות פרוקסי יכולה להשתמש במועמד מרשימת פרוקסי HTTP עבור אותו מתווך. לפני יצירת הלקוח, הגדירו כל פרטי פרוקסי נדרשים באותו WebProxy.

RestSharp הופך את אפשרויות הבנאי לתצורה בלתי משתנה. בדיקת client.Options נתמכת; שינוי הפרוקסי שם לאחר היצירה אינו דפוס ההגדרה. שמרו את הלקוח המוגדר לעבודתו, וצרו לקוח מוגדר אחר כאשר היישום זקוק למסלול אחר.

אם אתם מספקים HttpClient קיים או מטפל הודעות מותאם, הגדירו את התעבורה שלו בעצמכם. RestSharp אינו בונה מחדש מטפל בבעלות חיצונית מתוך Proxy באפשרויות. מסלול שהוקצה לאפשרויות שאינן בשימוש אינו יכול לשנות חיבור שנפתח על ידי אותו מטפל.

לאפשרות Proxy המתועדת יש מגבלות פלטפורמה, כולל לקוחות דפדפן, iOS ו-tvOS. התאימו את הדוגמה לסביבת ההרצה שבה משתמשים. דוגמאות RestSharp ישנות יותר שמקצות מאפיין client.Proxy ניתן לשינוי שייכות לדור API אחר.

מאמרים קשורים