הגדרת ה-proxy בהקשר API עצמאי של Playwright

import { request as apiRequests } from '@playwright/test';

const api = await apiRequests.newContext({
  proxy: { server: 'http://proxy.example:8080' }
});

try {
  const response = await api.get('https://example.com/');
} finally {
  await api.dispose();
}

העבירו proxy כשאתם יוצרים APIRequestContext עצמאי. להרצה דרך proxy ציבורי, בחרו נקודת קצה HTTP מתוך רשימת ה-proxy של HTTP והחליפו את כתובת ה-proxy לדוגמה; שמרו על כתובת ה-API הרצויה כיעד. הקשר הזה מחזיק בתצורת החיבור שלו וצריך לשחרר אותו לאחר השימוש.

הגדרת הפעלת דפדפן אינה מגדירה הקשרי API שנבנו באופן עצמאי. ה-request fixture המובנה של Playwright Test קורא את תצורת הבדיקה הרלוונטית, אבל עזר שקורא ל-newContext() יוצר גבול תצורה נוסף. אם הניווט בדפדפן עובד בזמן שהעזר מגיע לפסק זמן, מצאו את מקום הקריאה הזה ובדקו את האפשרויות שהוא מקבל.

ניתוב נפרד גם מהתחברות ליעד. פרטי ה-proxy מאשרים את המתווך. פרטי האתר וה-cookies מאשרים את היעד; הקשר עצמאי אינו יורש cookies של הדפדפן רק מפני ששם המארח תואם. להקשרי בקשות המשויכים לדפדפן יש התנהגות מתועדת משלהם לשיתוף cookies.

השאירו את אימות האישורים פעיל כשבוחרים את המסלול. ignoreHTTPSErrors משנה את האימות, לא איזה proxy ההקשר הזה משתמש בו.