אם http_proxy חוזר במסוף הבא, מצאו מי סיפק אותו. עוד unset בסוף .bashrc יכול להסתיר את הערך להרצה אחת בעוד המקור נשאר פעיל במקום אחר.

  1. זהו את ההרצה הכושלת. האם זה shell התחברות אינטראקטיבי, מסוף ללא התחברות, או משימה לא אינטראקטיבית? Bash שנקרא בתור sh פועל גם לפי כללים אחרים.
  2. עקבו אחר נתיב האתחול הזה. shell התחברות אינטראקטיבי קורא את /etc/profile ואז את קובץ המשתמש הזמין הראשון מבין ~/.bash_profile, ~/.bash_login ו-~/.profile. shell אינטראקטיבי ללא התחברות קורא בדרך כלל את ~/.bashrc. קובץ התחברות יכול לעשות לו source במפורש. עבור Bash לא אינטראקטיבי, התחשבו ב-BASH_ENV היכן שרלוונטי.
  3. מצאו את ההקצאה. חפשו בקובצים האלה ובקובצים שהם עושים להם source את שם המשתנה ואת שם המארח הישן של הפרוקסי. כללו קטעי /etc/profile.d רלוונטיים ושמות באותיות גדולות וגם קטנות.
  4. אם האתחול לא הקצה אותו, עקבו אחר האב. ה-shell יורש סביבה מהמסוף שלו, מהפעלת ההתחברות, ממנהל השירותים או מכלי הפיתוח. אב ארוך-חיים יכול לשמור את הערך הישן לאחר שערכתם קובץ shell.

עבור התחברויות מבוססות PAM, בדקו גם את /etc/environment. תקנו את המקור הבעלים והפעילו מחדש את נתיב האתחול שנפגע, ורעננו את תצורת האב בעת הצורך. שמרו על חיפושים מקומיים: קובצי אתחול ופלטי סביבה עלולים להכיל פרטי גישה. התוצאה שיש לאמת היא הערך שהירש הפקודה המיועדת, ולא הקובץ האחרון שהצליח לבטל אותו.

מאמרים קשורים