Whois המסורתי משתמש בפרוטוקול TCP משל עצמו, בדרך כלל בפורט 43. הוא אינו בקשת HTTP רק משום שהתשובה מתארת דומיין אינטרנט.

המשתנה http_proxy עוזר רק לתוכנה שקוראת אותו עבור נתיב פרוקסי HTTP נתמך. מימוש Whois יכול להתעלם מהמשתנה הזה בזמן שהוא יוצר את חיבור ה-TCP הרגיל שלו.

אם לקוח מסוים תומך ב-SOCKS, הגדירו את התכונה המתועדת הזו. עטיפת TCP תואמת היא אפשרות נוספת, בכפוף למגבלות היירוט של העטיפה ולמדיניות פורט היעד של הפרוקסי. אל תניחו שלכל תוכנית בשם whois יש אותן תכונות. אם אותו לקוח תומך ב-SOCKS ומותר להשתמש במתווכים ציבוריים, רשימת פרוקסי SOCKS מציעה מועמדים לבדיקת גישה לשרתי Whois ולפורטים האמיתיים, כולל הפניות.

שירותי נתוני רישום מבוססי HTTP, ובהם RDAP, משתמשים בפרוטוקול יישום שונה ויכולים ליהנות מתמיכת פרוקסי של לקוח שמודע ל-HTTP. החלפת ממשק היא שינוי מכוון של כלי ושל תבנית תגובה, לא הוכחה שהשאילתה המקורית של Whois הייתה HTTP כל הזמן.

שימו לב גם להתנהגות ההפניות: חיפוש עשוי לפנות ליותר משרת אחד. חיבור מותר אחד אינו מוכיח שכל יעד מאוחר יותר יכול להשתמש במסלול המיועד.

מאמרים קשורים