העברת תוספי פרוקסי בין Chrome ל-Firefox
Firefox ו-Chrome חושפים ממשקי API לתוספים בשמות דומים אך במודלי תצורה שונים. העבירו את מדיניות הניתוב, לא רק את מרחב השמות.
שינוי השם של chrome ל-browser אינו העברה מלאה של תוסף פרוקסי.
תצורת השרת הקבוע ב-Chrome משתמשת באובייקט מצב וכללים. Firefox חושף ממשק משלו להגדרות פרוקסי גלובליות וממשק API בשם proxy.onRequest לכל בקשה. שמות דומים אינם הופכים את אובייקטי הקלט שלהם לניתנים להחלפה.
התחילו במדיניות שברצונכם לבטא: נקודת קצה קבועה אחת, תצורת PAC, או מסלול שנבחר בנפרד לכל בקשה. לאחר מכן השתמשו בממשק המתועד לכל דפדפן.
המאזין של Firefox לכל בקשה יכול להחזיר מידע על פרוקסי מקוד התוסף. הוא דורש את הרשאת הפרוקסי ואת גישת המארח המתאימה לבקשות שיורטו. זהו עיצוב שונה מהעתקת אובייקט הגדרות שרת קבוע של Chrome וקיווי שהדפדפן יזהה כל שדה.
בדקו גם את גרסת Firefox הנתמכת ואת דרישות ה-manifest. דוגמאות ישנות שמשתמשות ב-proxy.register() מתארות ממשק API קודם ולא אמורות לשמש בסיס לתוסף עדכני.
הפרידו נתוני מדיניות משותפים מהתאמה ייעודית לדפדפן. בדיקות ואבחון צריכים להראות את המסלול שנבחר ליעד בכל דפדפן, כולל תוצאה ישירה מכוונת. manifest תקין וקריאת API שאינה זורקת חריגה הם רק ההתחלה.