לקוח googlemaps של Python שולח את בקשות שירות האינטרנט שלו דרך Requests. ספק אפשרויות Requests דרך מילון requests_kwargs של הלקוח:

import googlemaps

gmaps = googlemaps.Client(
    key=maps_api_key,
    connect_timeout=5,
    read_timeout=30,
    requests_kwargs={
        'proxies': {
            'http': 'http://proxy.example:8080',
            'https': 'http://proxy.example:8080',
        },
    },
)

maps_api_key הוא מפתח ה-API הקיים של היישום. השתמש במופע gmaps הזה עבור הקריאות המיועדות. מועמד HTTP מרשימת פרוקסי HTTP יכול לספק את המסלול לבקשת Maps API ציבורית מורשית כאשר לסשן הנבחר אין אישורי פרוקסי.

ערך proxies הוא מיפוי מסכימת היעד לכתובת ה-URL של הפרוקסי. זה אינו זוג host/port ואינו מחרוזת פרוקסי אחת לא מובנית. יעד HTTPS יכול להשתמש בנקודת הקצה של פרוקסי HTTP המוצגת כאן.

הלקוח ממזג את האפשרויות האלה לקריאת ה-Requests שהוא מבצע. requests.get עצמאי במקום אחר ביישום אינו מגדיר את הלקוח הזה, וללקוח googlemaps.Client אחר שנבנה בלי האפשרויות האלה יש הגדרה משלו.

לשילוב ארוך טווח שכבר מחזיק בסשן Requests, הספרייה מקבלת גם requests_session. שמור על המדיניות והבעלות של הסשן באופן מודע כאשר אתה משתף אותו. מפתח ה-API עדיין מאמת את בקשת Maps; אישורי פרוקסי, אם נדרשים, שייכים להסדר האימות הנתמך של המתווך.

מאמרים קשורים