שרת DNS סמכותי מקבל בדרך כלל שאילתת אתר מפותר רקורסיבי. לכן כתובת ה-IP המקורית ביומן השאילתות שלו מזהה לרוב את אותו פותר, בעוד שחיבור ה-HTTP של האתר מגיע מהפרוקסי הקדמי.

שם מארח ייחודי המשויך לביקור אחד יכול לתאם בין שאילתת ה-DNS לבקשת האינטרנט. אך הוא אינו משנה איזו מכונה שולחת בפועל את השאילתה לשרת הסמכותי.

פותר זה עשוי להשתייך לספק האינטרנט של המבקר, לשירות DNS ציבורי, לרשת הפרוקסי או לפותר מעביר אחר. כתובת שונה מיציאת ה-HTTP היא ראיה לנקודת תצפית אחרת, ולא הוכחה אוטומטית לכתובת ה-IP המקורית המדויקת של המבקר.

ישנם יוצאי דופן. מבקר יכול להפעיל בעצמו פותר רקורסיבי, ו-EDNS Client Subnet יכול לחשוף מידע על רשת לקוח. הדיוק תלוי במה שנשלח בפועל, כולל אורך הקידומת; תת-רשת אינה בהכרח הכתובת של משתמש אחד.

כשאתם בוחנים בדיקת פרטיות של פרוקסי, סמנו את התצפיות בנפרד: מקור HTTP, מקור שאילתת DNS וכל נתוני תת-רשת של לקוח. איתור יעד מקומי לעומת איתור בצד הפרוקסי יכול לשנות את נתיב ה-DNS הזה, אך תוצאה זקוקה להבחנות האלה לפני שהיא תומכת בטענה על זהות.

מאמרים קשורים