השאירו מאגר APT אחד מחוץ לפרוקסי

מאגר חבילות פנימי לא אמור לצאת מרשת המשרד ולחזור דרך פרוקסי חיצוני. אפשר לתת ל-APT חריגה ספציפית למארח בלי להשבית את הפרוקסי לכל הורדה.

לדוגמה, קטע תצורת APT יכול להכיל:

Acquire::http::Proxy "http://proxy.example:8080/";
Acquire::http::Proxy::packages.office.example "DIRECT";
Acquire::https::Proxy::packages.office.example "DIRECT";

הדוגמה שומרת על פרוקסי HTTP ברירת מחדל ומפטרת את מארח המאגר הנקוב משתי הגדרות התעבורה המפורטות. עבור מסלול ברירת המחדל החיצוני שלו, רשימת פרוקסי HTTP מציעה מועמדים כאשר פרוקסי ציבוריים מותרים; השאירו את המאגר הפנימי ישיר. הגדירו כל פרוקסי HTTPS ברירת מחדל נדרש בנפרד כדי להתאים לסביבה בפועל.

השתמשו במארח, לא בכתובת URL של מאגר

הסיומת היא שם מארח: בלי https://, בלי נתיב ובלי לוכסן בסוף. כמה מאגרים על אותו מארח חולקים את חריגת הניתוב הזו. זו אינה כלל חומת אש לכל תיקייה.

DIRECT הוא ערך בחירת פרוקסי של APT, המתועד במדריך תעבורת HTTP. הוא אינו אומר „להשתמש במראה אחרת”, והוא אינו משנה אילו חבילות המאגר מפרסם.

עקבו אחר ההורדה מעבר לכתובת ה-URL הראשונה שלה

אם מאגר מפנה לשם מארח אחר, לבקשה הזו יש החלטת ניתוב משלה. הדבר נכון גם כאשר מטא-נתונים וארכיוני חבילות מגיעים ממארחים שונים. שמרו על חריגות מותאמות למארחים שהשירות הפנימי באמת זקוק להם.

מסלול ישיר זקוק גם לנגישות רגילה ולאמון תעודה נכון. בחירת עקיפה מוצלחת לא יכולה לגרום לשרת פנימי בלתי נגיש להגיב.

בדקו את תצורת APT האפקטיבית לאחר הצבת הקטע בספריית התצורה הרגילה. רשומה מאוחרת יותר ספציפית למארח יכולה לשנות את התוצאה. הימנעו מהעתקת תחביר עקיפת תווים כלליים של דפדפן למפתח הזה; הגדרת המארח המתועדת של APT היא הממשק הרלוונטי.