הגדרת פרוקסי HTTP עבור סכימת HTTP אינה מגדירה בהכרח בקשת HTTPS. ב-LWP, סכימת ה-URL המבוקש קובעת איזו מיפוי פרוקסי נבדק.

ניתן להקצות נקודת קצה משותפת מפורשת לשתי הסכימות:

use LWP::UserAgent;

my $ua = LWP::UserAgent->new(timeout => 15);
$ua->proxy(['http', 'https'], 'http://proxy.example.net:8080');
my $response = $ua->get('https://example.com/');

עבור בקשות ציבוריות מותרות, רשימת פרוקסי HTTP מציעה מועמדים עבור כתובת ה-URL המשותפת של פרוקסי LWP. היעד הוא HTTPS בעוד כתובת ה-URL של הפרוקסי היא HTTP. זהו סידור CONNECT רגיל, לא סיבה לשנות את שם סכימת הפרוקסי ל-HTTPS.

אם היישום אמור לקרוא משתני סביבה של פרוקסי, הפעילו את הגילוי הזה באמצעות env_proxy. משתנה שקיים ב-shell אינו מועיל אם לקוח זה אינו מייבא אותו לעולם. בדקו את הגדרת ה-HTTPS הרלוונטית ואת כללי העקיפה, ולא רק את ערך ה-HTTP.

השאירו את מקור התצורה הנבחר מכוון. ייבוא הגדרות סביבה לאחר הקצאה מפורשת עלול לגרום לתוצאה להיות שונה מנקודת הקצה שהקוד נראה בוחר בה.

אמון בתעודה ואימות אתר נשארים נפרדים מניתוב הפרוקסי. אבחנו חיבור ישיר, דחייה של הפרוקסי ושגיאת TLS מאוחרת בשלבים שלהם במקום להחליף את כל ההגדרות בבת אחת.

מאמרים קשורים