לפני שמכניסים הגדרת פרוקסי למאגר ציבורי
הפרידו נקודת קצה של פרוקסי מהרשאות פרוקסי והסבירו מדוע פרסום הראשונה אינו מספק בקרת גישה.
שם מארח של פרוקסי בקובץ תצורה אינו אותו דבר כמו סיסמת פרוקסי. פרסום של כל אחד מהם ראוי להחלטה מודעת, אך ההשלכות שונות.
נקודת קצה אומרת לקוראים היכן שירות עשוי להיות נגיש. כתובת URL כמו http://name:[email protected]:8080 גם נותנת להם הרשאות שמישות. אין להתייחס אליה כאילו היא בלתי מזיקה רק משום שהיא נראית כמו כתובת.
כתובת נסתרת אינה מדיניות גישה
פרוקסי פרטי זקוק לבקרות המתאימות למשתמשיו: אימות, רשתות לקוחות מורשות והגבלות יעד. שמירת הכתובת מחוץ למאגר אינה מחליפה אותן. שירות הנגיש לציבור עשוי להתגלות בלי שאיש יקרא את התצורה שלכם.
לעומת זאת, פרסום כתובת של שירות אינו מוכיח שהוא פתוח. נקודת קצה עשויה עדיין לדרוש הרשאות או להיות נגישה רק מרשת מיועדת. בחנו את גבול הגישה בפועל במקום להניח שסודיות ואימות פירושם אותו דבר.
לדוגמאות שאפשר לשתף, השתמשו בשמות מארח של תיעוד והשמיטו סודות. שמרו הגדרות פרטיות במנגנון הסודות או התצורה המקומית המקובל של הפרויקט. היו ערניים לקבצים שנוצרים וללוגי אבחון שהועתקו, שעשויים להכיל כתובת URL מלאה הנושאת הרשאות.
אם הרשאות נחשפו, הסירו תחילה את תועלתן על ידי ביטולן או החלפתן. עריכת הקובץ האחרון אינה מסירה עותקים, קומיטים קודמים או תוכן במטמון. ההנחיות של GitHub לנתונים רגישים מסבירות מדוע ניקוי ההיסטוריה הוא משימה נפרדת.
סקירה מועילה בודקת את שני הצדדים: איזו גישה מעניק המידע שפורסם, והאם הפרוקסי נשאר מוגבל גם כשכתובתו ידועה.