קובץ הפרוקסי שלך הוא מאגר, לא טבלת ניתוב של Requests

בחר פרוקסי אחד מהקובץ, ואז בנה את מפת המסלולים לבקשת האתר. מאגר של נקודות קצה מועמדות אינו כשלעצמו מילון ניתוב של Requests.

1. נתח את הרשומה לפי תבנית מוגדרת. שורה לא רשמית IP:port:user:password היא דו-משמעית כשכתובות IPv6 או פרטי הזדהות מכילים נקודתיים. עבור מארח IPv4, פורט מספרי ושם משתמש בלי נקודתיים, פיצול מוגבל עשוי להשאיר את שאר הטקסט כסיסמה. השתמש בשדות מובנים נפרדים כאשר המגבלות האלה אינן מתאימות.
2. בחר את נקודת הקצה עבור הפעולה הזו. שמור על הפרוטוקול האמיתי שלה וקודד את רכיבי פרטי ההזדהות בעת בניית כתובת ה-URL שלה. הרחק את הערך נושא הסוד הזה מהלוגים השגרתיים.
3. מפה סכימות יעד לכתובת ה-URL הנבחרת. עבור פרוקסי HTTP אחד נבחר, המפה יכולה להיות כך:

routes = {
    'http': selected_proxy_url,
    'https': selected_proxy_url,
}

המפתחות http ו-https בוחרים סכימות יעד. מפתח כמו http://203.0.113.10 בוחר במקום זאת בקשות למארח היעד המדויק הזה; הוא אינו מתייג את הפרוקסי שבכתובת הזו. שימוש בכל IP של פרוקסי כמפתח עלול להשאיר אתר לא קשור בלי המסלול המיועד.

נתח את המאגר פעם אחת, בחר נקודת קצה וצור את המיפוי לקריאת הלקוח. שמירת השלבים האלה נפרדים מאפשרת לך לשנות את מדיניות הבחירה בלי לשנות את משמעות מפתחות הניתוב של Requests.