כרטיס רשת אחד מספיק לפרוקסי מפורש

פרוקסי קדמי פרטי אינו צריך לשבת פיזית בין המחשב הנייד לנתב. הוא יכול להיות מכונה אחרת באותו LAN, תוך שימוש בממשק רשת אחד.

המחשב הנייד מתחבר לכתובת הפרוקסי ולפורט ההאזנה. תהליך הפרוקסי פותח חיבור נפרד לעבר האתר או לעבר האב שלו. אותו ממשק יכול לשאת את שתי השיחות, וטבלת הניתוב של המארח בוחרת את הקפיצה הבאה.

client → proxy listener
proxy → existing router → destination

זה מספיק ליישום שבחר בפרוקסי במפורש. בלינוקס, הסידור הרגיל הזה אינו מחייב הפעלת העברת IP רק כדי להעביר את בקשות היישום.

שער ברירת המחדל עונה על שאלה אחרת

שער ברירת המחדל של לקוח מטפל בחבילות שהלקוח שולח לעבר רשתות אחרות. שינוי אותה הגדרה אינו גורם לדפדפן לשלוח בקשות פרוקסי HTTP או לנהל משא ומתן SOCKS. באותה מידה, הזנת פרוקסי בדפדפן אינה מנתבת כל יישום אחר דרך אותה מכונה.

מארח יכול לבצע את שתי המשימות, אך אז יש לו שתי תצורות לניהול: שירות הפרוקסי ותפקוד הניתוב או חומת האש. ממשקים נוספים עשויים להקל על הפרדת רשתות. אלה בחירת טופולוגיה, לא תנאי מוקדם שפרוקסי HTTP מפורש כופה.

הבחנה זו מסבירה גם ניסוי כושל נפוץ: עריכת כללי ההעברה של שרת פרוקסי אינה משפיעה על חיבור לקוח ישיר שעובר דרך נתב אחר. החבילות מעולם לא חצו את אותו שרת.

אם הדרישה היא שימוש כפוי, קבעו היכן ניתן לשלוט בתעבורת יציאה חלופית. פרוקסי מפורש בעל ממשק אחד יכול להיות שירות תקף, בעוד שער נפרד אוכף את מדיניות הרשת. מקמו את האכיפה היכן שהחבילות באמת עוברות.