שימוש בפרוקסי עם uv

לפקודת uv יחידה במעטפת POSIX, הגדירו את משתני הפרוקסי באותה הפעלה:

HTTP_PROXY=http://203.0.113.10:8080 \
HTTPS_PROXY=http://203.0.113.10:8080 \
uv add requests

החליפו את נקודת הקצה שבדוגמה בכתובת השירות או במועמד מתוך רשימת פרוקסי ה-HTTP. ההשמות חלות על הפקודה ועל תהליכי הבן שלה, בלי לשנות את קובצי האתחול של המעטפת; PowerShell משתמש בתחביר אחר. יעדי HTTPS יכולים להשתמש במאזין פרוקסי מסוג http://. ‏ALL_PROXY מספק הגדרת פרוקסי כללית ו-NO_PROXY מציין חריגות.

אם הנתיב פועל אבל CA ארגוני מאושר חסר בשורשי Mozilla המצורפים ל-uv, השתמשו באמון המערכת כשה-CA כבר מותקן שם:

HTTPS_PROXY=http://203.0.113.10:8080 \
uv --system-certs add requests

האפשרות היא --system-certs. המשתנה המקביל UV_SYSTEM_CERTS=true נוסף ב-uv 0.11.0; לגרסה ישנה יותר בדקו את העזרה המותקנת. חבילת PEM שסופקה בנפרד משתמשת בממשק האמון המתועד SSL_CERT_FILE או SSL_CERT_DIR. אף אחת מהגדרות האמון האלה אינה בוחרת את כתובת הפרוקסי.

קראו את פלט הפקודה לפני שתחשיבו זאת לבדיקת נתיב מוצלחת. uv עשוי להשתמש שוב בחבילות מהמטמון בלי להוריד אותן. פעולה אמיתית עשויה לפנות גם לקבצים, להפניות, להורדות Python מנוהלות או לתלויות Git מעבר לאינדקס. שמרו את השלב שנכשל עם השגיאה שלו. אם הנתיב השגוי נמשך, בדקו ערכי פרוקסי וחריגות שהתקבלו בירושה; שינוי אינדקס החבילות בוחר מקור ולא פרוקסי קדמי.