לקוחות Faye WebSocket ואפשרות proxy.origin

העבר את מקור פרוקסי ה-HTTP באפשרויות Client הציבוריות של faye-websocket בעת יצירת חיבור ה-WebSocket היוצא.

faye-websocket חושף אפשרות proxy בבנאי ה-Client שלו. העבר אותה לפני שהחיבור מתחיל:

const WebSocket = require('faye-websocket');

const socket = new WebSocket.Client(
  'wss://service.example/socket',
  [],
  { proxy: { origin: 'http://proxy.example:8080' } },
);
socket.on('error', error => console.error(error.message));

כתובת ה-URL הראשונה מזהה את שירות ה-WebSocket. proxy.origin מזהה את מתווך ה-HTTP. עבור בדיקת WSS ציבורית מורשית ללא אישורי פרוקסי, רשימת פרוקסי ה-HTTP מציעה כתובות עבור מקור זה; אמת גישה לנקודת הקצה האמיתית של WebSocket. הספרייה מתעדת את origin כאפשרות הפרוקסי הנדרשת ותומכת גם בכותרים ייחודיים לפרוקסי ובתצורת TLS.

המערך הריק הוא רשימת תתי-הפרוטוקולים, לא רשימת פרוקסי. ספק שם את שמות תתי-הפרוטוקולים של היישום כאשר השירות דורש אותם.

זה מגדיר את לקוח Faye שנוצר על ידי הקוד. אם SDK אחר מחזיק ב-WebSocket, השתמש בנתיב הנתמך על ידי ה-SDK לאספקת אפשרויות החיבור שלו. יצירת ה-socket הנפרד הזה אינה משנה את החיבור הקיים של ה-SDK.

מאמרים קשורים