השתמשו בשם שירות הרשת בפקודות פרוקסי של macOS

en0 מזהה התקן רשת. Wi-Fi הוא בדרך כלל שמו של שירות רשת מוגדר. פקודת פרוקסי שמבקשת שם שירות מצפה לסוג המזהה האחרון.

התחילו בשמות שבאמת קיימים במחשב:

networksetup -listallnetworkservices

השתמשו בשם השירות המלא מהפלט הזה. הוא עשוי להיות Wi-Fi, שם תיאורי של מתאם USB או שם שמישהו הקצה באופן מקומי. שירות מושבת עשוי להיות מסומן בכוכבית ברשימה; הסימון הזה אינו חלק מהשם שיש להעתיק.

עבור שירות לדוגמה בשם Office Ethernet, הגדרת פרוקסי HTTP נראית כך:

networksetup -setwebproxy "Office Ethernet" proxy.example.internal 8080

המרכאות משמרות את הרווח בשם השירות. שם המארח של הפרוקסי והפורט הם ארגומנטים נפרדים. החליפו אותם בערכים האמיתיים; לבדיקה שמתירה נקודות קצה HTTP ציבוריות, רשימת פרוקסי ה-HTTP מספקת מועמדים. השתמשו בהרשאות שמדיניות הניהול של המחשב דורשת.

הגדרת השירות הזה אינה מגדירה שירות אחר רק משום ששניהם יכולים לגשת לאינטרנט. ב-Mac שאליו מחוברים Ethernet ו-Wi-Fi עשויות להיות כמה תצורות רלוונטיות. בדקו את השירות שנושא את החיבור של היישום המושפע לפני שתחילו את אותו שינוי במקום אחר.

שמרו גם על הפרדה בין ההגדרות הספציפיות לפרוטוקול. הגדרת פרוקסי אינטרנט, פרוקסי ליעד אינטרנט מאובטח, פרוקסי SOCKS וכתובת PAC אוטומטית הם רשומות תצורה שונות. שינוי רשומת ה-HTTP אינו מוכיח שיש להפעיל או לכבות את כל האחרות יחד.

מדריך הפקודות הישן יותר של Apple ל-Remote Desktop כבר מבחין בין שירותי רשת בפקודות האלה. במחשב המנוהל, השתמשו ב-networksetup -help כדי לאשר את האפשרויות הזמינות ואז ודאו את השירות המיועד בהגדרות הרשת. מזהה התקן מרשימת ממשקים אינו מחליף את בחירת השירות הזה.